טיפול בפטנטים, סימני מסחר ושירות ועיצובים (מדגמים), רק באמצעות עורך פטנטים או עורך דין מומחה לנושא

 

ראשית, אציין כי אין חולקין על זכותו של אדם להעניק לעצמו שירות עצמי, גם אם הוא בור ועם הארץ. חיפשתי כותרת קליטה וברורה, אין לי שום דבר נגד אנשים שלמרות חוסר הידע והניסיון מחליטים להגיש בקשות בעצמם ולירות לעצמם במקרים מסויימים ברגל ובמקרים היותר נפוצים, בראש (עיסקית, לא פיזית).

 

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שאני נתקל לצערי באנשים שיש להם ענייני קניין רוחני תעשייתי הראויים להגנה, שמסיבות שונות, לא פונים לאותם גורמים מקצועיים המוסמכים והמיומנים לטפל בקניין רוחני, אלא פונים לכל מיני "יועצים", "מומחים" או ליתר דיוק מאכרים חובבנים, שלפעמים גם מבטיחים הרים וגבהות כדי שיטפלו להם בדברים הכי יקרים להם, בעתידם העיסקי והכלכלי, בקניינם הרוחני.

בעולם הקניין הרוחני התעשייתי, יש לא מעט חולמים שלא מחוברים למציאות המשפטית.

החוק מסמיך שני בעלי מקצוע לטפל בהגשת בקשות לפטנטים, לסימני מסחר ולמדגמים. אחד הוא עורך הפטנטים והשני הוא עורך הדין. למרות ההסמכה שבחוק, רוב עורכי הדין לא יעסקו בתחומים אלה, וגם עורכי הפטנטים יצמצמו מרצונם את הפעילות רק לאותו תחום בו יש להם מומחיות. בעוד הטיפול במדגמים ובסימני מסחר הוא יותר פשוט, הטיפול בפטנטים הוא מסובך והוא מצריך מומחיות מדעית או טכנולוגית. לכן, בד"כ עורך פטנטים המתמחה ברפואה או ברוקחות, לא יטפל בבקשה לפטנט בתחום המכונאות או האלקטרוניקה וכד'. הכנת בקשה טובה לפטנט בתחומים מסובכים, למשל בתחום הננוטכנולוגיה יצריך לפעמים שיתוף פעולה של כמה מומחים.

על מנת שאדם יהיה עורך דין, עליו ללמוד משפטים במוסד לימודים מוכר (פקולטה או מכללה למשפטים) לסיים את הלימודים בהצלחה, לעבור התמחות במשרד עורך דין ולעמוד במבחנים מטעם לשכת עורכי הדין. זה המינימום. לאחר מכן מתחיל הלימוד האמיתי, ברכישת ניסיון.

על מנת להיות עורך פטנטים, על המועמד ללמוד קודם במוסד להשכלה גבוהה, לסיים את המבחנים בהצלחה ולקבל תואר ראשון, או באחד מתחומי המדעים המדוייקים, או במדעי החיים, או ברפואה או ברוקחות או בהנדסה. לאחר מכן יהיה עליו לעבור קורס עריכת פטנטים מטעם משרד המשפטים, לעבור התמחות אצל עורך פטנטים ולעבור את המבחנים. גם כאן, אפשר לומר שרק לאחר מכן מתחיל הלימוד האמיתי ברכישת ניסיון.

קביעת אסטרטגיה מוטעית ברישום הפטנטים או ניסוח קלוקל של התביעות בבקשת הפטנט עלולה להסתיים בחשיפת האמצאה לציבור ללא מתן הגנה משפטית לממציא או לבעל הפטנט.

על מנת להבהיר את העניין, אציין גם שבארה"ב קיימת פרוצדורה ייחודית, שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם, והיא הבקשה הזמנית (הפרוביזורית) לפטנט. בקשה זו אינה אלא מעין קבלת טור וכמוה כהצהרה שתוך שנה תוגש בקשה מסודרת לפטנט, מתרת הבקשה הזמנית להבטיח את הקדימות למבקש.

לא ניתן לקבל פטנט על סמך בקשה פרוביזורית ולמרות מה שרבים חושבים, לא קיים "פטנט זמני". הגשת בקשה פרוביזורית קלוקלת עלולה לגרום נזק ולא תועלת. יש רבים שבאמת מאמינים כי על סמך בקשה פרוביזורית ניתן לקבל פטנט ויש רבים שסבורים שעל סמך אותה בקשה יצליחו לגייס משקיעים לפיתוח האמצאה שלהם.

מה שיותר חמור ומדאיג הוא ישנם אנשים המציגים את עצמם כיועצים או ככותבי בקשות זמניות. אנשים אלה למרות שחלקם גם החלו בהכשרה, לא סיימו אותה ולא הוסמכו ואני רוצה להאמין שכפי שאדם נבון סביר ואחראי לא יבקש טיפול בחשבונותיו על ידי אדם שלא הוסמך כרואה חשבון ולא יפנה לטיפול רפואי לאדם שהחל את לימודי הרפואה שלו אך לא סיים אותם (ואני מודע לכך שקיימת רפואה אלטרנטיבית, אך גם שם צריך איזושהי הסמכה, אלטרנטיבית) כך אדם סביר נבון ואחראי לא ימסור את ענייניו לאדם שאינו עורך דין או עורך פטנטים מנוסה בתחום הספציפי של הפטנט שלו.  החבר, "היועץ", "היזם", הממציא ו"האיש שיודע הכל כי למד באוניברסיטה של החיים" לא רק שלא למדו בצורה מסודרת, לא עברו התמחות אצל מאמןן מוסמך, לא עמדו בבחינות, אינם מגובים בביטוח אחריות מקצועית ואינם כפופים לדין משמעתי ולכללי אתיקה מקצועית מחייבת. גם במישפט אזרחי יהיה קשה להוכיח אחריותם למקרה שהפטנט  לא קובל, "נפרץ" כד'.

באופן אישי, מצער אותי לראות אנשים שהשקיעו את זמנם, את מרצם, את כשרונם האמצאתי ולפעמים את ממונם, מולכים שולל בהבטחות לטיפול טוב תמורת מחיר זול, על ידי אנשים שלא רק שאינם מקצועיים אלא שגם אין באמתחתם ביטוח אחראיות מקצועית.